<h1>סמ"ק סימן רפ"ז</h1>
<h2>דף סב:</h2>
לפרוש מאשתו סמוך לוסתה כדכתיב (ויקרא י"ו) והזרתם את בני ישראל מטומאתם כדי עונה וכמה עונה זהו אותו יום או אותה לילה בלבד, וכן אמרו חכמים (פסחים דף קי"ג) שיש לפרוש בסוף מ' לזכר ופ' לנקבה וליל מ"א וליל פ"א, והא דאמרינן (יבמות ס"ב עירובין דף ק') חייב אדם לפקוד אשתו בשעה שיוצא לדרך ואפי' סמוך לוסתה רוצה לומר דברי שלום ולא חיישינן שמא יבא עליה אבל ביאה ודאי אסורה, (ש"ע טור י"ד אפי' בתשמיש שרי ומכל מקום המחמיר שלא לפקדה רק בדברי רצוי ושאר דברים של חיבה חוץ מתשמיש תבא עליו ברכה) כי איך נצטוה מפני דרך הרשות לעשות שום איסור אפילו מדרבנן, ואמרינן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הוויין ליה בנים הראוים להוראה דכתיב ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה ולהורות, וכל מי שאינו פורש אפילו יש לו בנים כבני אהרון מתים, שנאמר והזרתם את בני ישראל וסמוך ליה אחרי מות שני בני אהרן. ואשה שאין לה וסת צריך ליזהר ממנה מאד.
